כמו לפני 2000 או מאה שנה, גם היום קואליציות דה-פקטו של קצוות של עוכרי מדינת היהודים בשם "ישועת השם כהרף עין" מזה, ושונאי מדינת היהודים בשם "ישועת כל אזרחיה א-לה-ג'ון לנון", ממתינים לביטולו של העם היהודי
מאת אודי מנור*
חכם סיני אלמוני אמר כבר מזמן כי הקצוות נפגשים. הדוחים כל שינוי הם שותפיהם בפועל של התובעים לשנות את הכול. הארכי-שמרן הוא שותפו של המהפכן.
בירושלים של ימי החורבן חברו זה לזה פגניים רומאים שביקשו לבטל את הנוכחות היהודית בירושלים ומונותיאיסטים קנאים ששרפו את מחסני המזון ורצחו מנהיגים מתונים. הרומאים בחלו באוטונומיה יהודית ולו מינימלית בשם "השלום הרומאי" שהתבסס על עבודת אלילים. שותפיהם בפועל זלזלו בסממני האוטונומיה היהודית בשם העקרון לפיו השלטון הוא מנת חלקו של מלך מלכי המלכים בלבד; הוא ולא שום בשר ודם אחר.
לפני 125 שנה, התכנסה בבאזל חבורה של יהודים במטרה לפעול להקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל במשפט העמים. לא היו למייסדי הציונות שום אשליות מהפכניות. רובם הבינו שהדרך לשאיפה להיות 'עם חופשי' עוברת מעולה לעולה, מהר הטרשים הקרח לעוד דונם, לעוד עז, לעוד רובה ולעוד ספר. ההמנון שלה היה ועודנו "התקווה", ללמדנו כי הגדרת הציונות ע"י הרצל כ'מהפכה מתמדת', משמעותה היא שגם בארצו ובמולדתו, 'יהודי תמיד בדרך'.
ממש באותה שנה, 1897, נוסד בניו יורק "הפארווערטס", עיתון סוציאליסטי בשפה היידיש. 'עיתון למען האנושות' הגדירו אותו מייסדיו, שהצדיקו את השימוש ביידיש – שפה לאומית דה-פקטו – בטענה שמדובר במצב זמני, שכן אין "עם יהודי", ולכן כל מי שפועל לשימור רגש השייכות הכלל-יהודי, משמר את העולם הישן אותו יש להחריב עד היסוד.
מתוך הקונגרס הציוני הראשון. בלי אשליות מהפכנית (איור: הארכיון הציוני המרכזי)
Comentários