הצד האפל של טבע האדם

המתקפות מצד גורמים שמרניים ואחרים נגד העבודה המאורגנת, משקפות את הצד האפל של טבע האדם, הרואה בהתארגנותם של מוגבלי נכסים למיניהם, משום הפרעה לסדר טבעי קוסמי


מאת אודי מנור


בבנייני האומה יתארחו בסוף חודש מאי השנה כ-1500 באי כנס "השמרנות הישראלית". על פי כוונת המארגנים, כפי שהוצגה בתקשורת, המטרה היא להציג תפיסת עולם כוללת הראויה לשם "שמרנית", ולהעמידה כנגד תפיסת השמאל-הפרוגרסיבי, שהיא לדעת מארגני הכנס, המגמה ההפוכה התופסת לאחרונה מקום מרכזי, מרכזי מדי ואף מזיק ומסוכן לדעתם, בשיח הציבורי.


מתבקש לשאול כמובן, מה השתנה הכנס הזה, שהרי ימין-שמרני קיים בארץ הזו לפחות מאז הופעתה של ציונות רוויזיוניסטית, ולמעשה עוד קודם לכן, אם לוקחים בחשבון את תרבות המושבות הראשונות, וכמובן חוגים אזרחיים ומוסדות של איכרים וארגונים כמו "הבועזים", כשלצד כל אלו עומד "הישוב הישן" כמבצר שמרני מובהק.


תשובת המארגנים היא שאכן לשמרנות יש עבר מקומי וכמובן עולמי (אדמונד ברק, המדינאי האנגלי, ידע להזהיר בפני הרדיקליזם ההרסני כבר בימי המהפכה הצרפתית), אבל לנוכח "המתקפה הפרוגרסיבית", יש להעמיד תפיסת עולם שלמה ומעודכנת.


חובבי השיח הציבורי החופשי אמורים לברך על היוזמה. עקרון שוק הרעיונות אמור לעודד ביקורת וביקורת-שכנגד, בבחינת ישחקו הנערים לפנינו, כמו גם קנאת סופרים תרבה חוכמה. רוצה לומר: ככל שיותר פרשנויות יתמודדו ביניהן בזירה הציבורית, כך תצא זו מחוזקת ומחודדת.


מסיבות תה פרועות

אלא שעיון מעמיק יותר במשנה השמרנית, עלול להוביל למסקנה שכשם שהפרוגרסיביזם יכול להתפתח באופן מופרע, פשוטו כמשמעו’ ולהפוך לרדיקליזם ריק מתוכן או גרוע מכך, שטוף בתכנים הזויים ומסוכנים, כך גם עלול לקרות לניאו-שמרנות הזו. ואמנם, המתבונן במצבה של הניאו-שמרנות האמריקtית, שהיא כבר לא לגמרי “נאו” אלא בת 30 לפחות, יגלה שיש לה חום גבוה הבא לידי ביטוי פאתטי במסיבות התה הפרועות שלה.


במה דברים אמורים: כמו תנועה רעיונית ראויה לשמה מציעים מארגני הכנס לפתוח כל דיון ציבורי-חברתי-פוליטי בנקודת המוצא היסודית ביותר – טבע האדם. לשיטתם, והם רואים בכך מסימניה המובהקים של השמרנות, יש דבר כזה "טבע האדם". אמנם מדובר בתופעה מורכבת, שכן האדם מסוגל גם להרוס וגם לבנות, גם לתרום לזולתו וגם לנקוט אגואיזם צרוף, אך טבע האדם קיים גם קיים. וזה בניגוד למה שמציעים גורמים פרוגרסיביים בימינו. אלה מבססים את טענתם אודות העדרו של טבע האדם על ההגדרה העצמית המגדרית, שהיא לשיטת כמה מהם "נזילה", "היברידית" וכיו"ב. אלה מושגים שאומרים הרבה ולא אומרים דבר, וזו בדיוק התיזה.


כפתור ופרח: יש טבע אדם, והוא מקבל אישוש מכמה מוסדות ומוסכמות שלדעת השמרנים נחוץ לשמור עליהם, ומכאן, אגב, מקור שמם: קודם כל שמירה על הקיים. למשל, המשפחה; למשל, המדינה; למשל, הקהילה; למשל, המוסר. שינוי קיים ואף הכרחי, אך כפי שהציע אדמונד ברק הנזכר לעיל, ממש בעיצומה של המהפכה הצרפתית, בהדרגתיות ולא במהפכנות: אבולוציה ולא רבולוציה.

מעניין כי השמרנים אוהבים לצטט את דברי ברק אודות המהפכה הצרפתית, אך הם מקפידים להתעלם מתמיכתו במהפכה האמריקאית, אבל נשאיר עיון היסטורי הזה להזדמנות אחרת. חשובה מכך בהרבה מסקנתם המוזרה והצפויה והמוכרת כל כך בדור האחרון בארה"ב ובישראל, לפיה מהנחת טבע האדם נגזרת מדיניות של חיסול ארגוני העובדים.


הגיונה של מפא"י

הקפיצה הלוגית הזו, שלא פעם מהולה בדברי שטנה ותיאורים מעוותים של הנושא, לא נשמעת משכנעת וכנגזרת מקידוש המשפחה, הקהילה והמדינה - אותה יש להגביל ככל שניתן, רק שבישראל קשה לראות כיצד זה מתבצע, נוכח צרכי הביטחון, קליטת העלייה או אתגרי הסביבה ועוד.


ולגבי ההיסטוריה המקומית: ארגון העובדים המוכר בשם "הסתדרות העובדים" היה מגש הכסף עליו ניתנה לעם ישראל מדינת היהודים. זו עובדה שאין דרך להתכחש לה. יש המנסים להפריד בין דרכה המתונה והמדודה של מפא"י ההיסטורית לבין העובדה שמפא"י לא הייתה באה לעולם אלמלא ההסתדרות. אינטלקטואל ישראלי בולט ניסה לאחרונה לרבע את המעגל, כאשר היטיב מצד אחד לתאר כיצד כל ממשלות ישראל מיישמות למעשה את דרכה המדודה והמתונה של מפא"י, גם כשהן מקפידות להשמיצה זמן רב לאחר מותה, ומצד שני תקף בחריפות את העבודה המאורגנת בטענה שהיא מזיקה ומסכנת את עתיד המדינה.


עוצמתה של ההסתדרות נשענה בדיוק על אותו הגיון שהביא את מפא"י להישגיה; זהו בדיוק אותו הגיון שהורישה מפא"י לפוליטיקה הישראלית: מתינות מדודה כאמור, הנשענת על צדקת דרך ציונית מובהקת. ההסתדרות שהוקמה לפני מאה שנה גם היא ראתה, בדיוק כמו הניאו-שמרנים, טבע אדם ממנו נגזרים קווי מדיניות ברורים ורב-ממדיים: פרנסה קודם כל, ושיכון, וחינוך, ותרבות וספורט ורוח ואמנות ויצירה.


המתקפות המכוערות מצד עוד ועוד גורמים בציבוריות הישראלית כנגד העבודה המאורגנת, לא מלמדות על שום רוח חדשה, על שום "נאו" כזה או אחר. הן משקפות את אותו הצד האפל של טבע האדם, הרואה בהתארגנותם של מוגבלי הנכסים למיניהם, משום הפרעה ל"סדר טבעי קוסמי", המקדש את העובדה שכ-80 אלף ישראלים מרוויחים בכל שעה כ-80 אלף שקל, זאת על בסיס התארגנות מוסדית בחסות המדינה, וכמכשול לסדר הקוסמי הזה את העובדה שכ-800 אלף ישראלים, המרוויחים כ-8000 ש"ח בחודש, מתארגנים למאבק על תנאי חיים טובים יותר, שיאפשרו גם להם לשמור על נכסים, המובנים מאליהם לכל אדם כמעט: המשפחה, הקהילה, המוסר.


פרופ' אודי מנור הוא היסטוריון וחבר בוועד המנהל של מכון ממרי